שושנה (שושי) ברוש נולדה ב־1 בינואר 1948, שנת הקמת המדינה. היא הגיעה ארצה עוד בבטן אמה, על אוניות המעפילים ובהן ״אקסודוס״ המפורסמת. שושי גדלה בקיבוץ אפיקים שליד הכנרת, קיבוץ ותיק ושיתופי, והייתה מספרת בחיבה על חוויות הילדות והלינה המשותפת תחת שמי עמק הירדן.
ילדה ונערה עם נוכחות, מצטיינת בלימודים ובשחייה. אישה עם קצב משלה — לוקחת את הזמן, יודעת ליהנות מהחיים, פעילה מאוד, ותמיד אומרת את מה שהיא חושבת. היא אהבה מאוד את הטבע, את הצמחים והפרחים, אהבה לטייל ואהבה מים: את הים ואת הבריכה. בשעות הפנאי טיפחה את הגינה שבבית, הסתובבה במשתלות, שחתה, והלכה לקולנוע ולתיאטרון.
את יונצ׳י פגשה במזכירות התנועה בתל אביב. הוא סיפר שבפעם הראשונה שראה אותה הרגיש כמו חץ בליבו. הם היו נשואים 51 שנים, בלתי נפרדים — ״שושי ויונצ׳י״ היה מותג. בשנים האחרונות עשו הכול יחד: עבדו יחד במפעל, והוא ליווה אותה בקניות ובפעילויות. הייתה ביניהם אהבה גדולה ושותפות.
שושי הייתה הדבק שחיבר את המשפחה. היא יזמה מפגשים ואירועים, והוציאה את כולם לטיולים רבים בטבע. לה וליונצ׳י נולדו ארבעה ילדים — רועי, צור, אלדר ורביד. היא אהבה את כולם מאוד, נתנה לכל אחד את החופש לבחור בדרכו וקיבלה את כולם כמו שהם, באהבה גדולה. היא הייתה אוזן קשבת ומשען כשצריך, ומחוברת מאוד ופעילה עם הנכדים.
לנחל עוז הגיעה בתחילת שנות השבעים, כשהקיבוץ עוד היה בראשית דרכו. ההתחלה הייתה קצת קשה, אבל היא תמיד אמרה שיש בנחל עוז ובאנשים שבו משהו מיוחד שאין במקום אחר: גיבוש גדול, הרגשת יחד וערבות הדדית. לאורך השנים הייתה שותפה פעילה בחיי הקיבוץ, והשאירה חותם בעבודתה בחברת הילדים ובתרבות. שושי אהבה וטיפחה את הגינה סביב ביתה, שבה בילו בני המשפחה שעות רבות ונהנו מגן ירוק ופורח. נחל עוז היה הבית, ועם יונצ׳י לא הסכימה לעזוב אותו באף סבב לחימה.
במהלך השבת השחורה, בשבעה באוקטובר 2023, נרצחה שושי בידי בני עוולה שפרצו לביתה. חסרונה יורגש היטב במדרכות נחל עוז, וטביעת אצבעה בהווי התרבות הקיבוצי תחסר לכולנו עד מאוד. יהי זכרה ברוך.
