צחי עידן נולד ב־21 באפריל 1974 בקיבוץ נחל עוז, בנם הבכור של דבורה׳לה ודודי עידן ז״ל, ואחיהם של נעם, דורון ואודי. צחי גדל בקיבוץ ולמד בבית החינוך שער הנגב.
לאחר השירות הצבאי עזב את הקיבוץ, ובשנת 2009 חזר לנחל עוז כבעל משפחה, יחד עם אשתו גלי ובנותיהם, מעיין ז״ל ושרון. בקיבוץ נולדו לצחי ולגלי יעל ושחר.
עם השנים התגלה צחי כאדם שמשפחה וחברות הם ערכים מרכזיים בחייו. היה לו קשר חזק מאוד עם אביו שנפטר, כמו גם עם אמו ואחיו, שאיתם חלק חברות מיוחדת במינה. צחי היה ידוע כאדם פשוט, צנוע ונחבא אל הכלים, אבל כשמישהו היה זקוק לעזרה הוא תמיד היה שם עם כל הלב והנשמה, מוכן לתת כתף, לעזור עם חיוך, ותמיד עם בדיחה או שתיים. הוא היה מוערך בכל תחום שנגע בו, ובעבודתו בהייטק היה ידוע כאדם מקצועי, אמין ומי שאפשר לסמוך עליו.
הספורט היה אחד התחומים האהובים על צחי. הוא שיחק כדורגל, כדורעף וטניס, והקפיד לא לפספס אף משחק כדורעף של מעייני, שהייתה שחקנית מוכשרת ביותר בנבחרת שער הנגב. הוא גם לא החמיץ משחקים של הפועל תל אביב. צחי היה אדום בנשמתו, מנוי בשער 7 באצטדיון בלומפילד, וכאוהד שרוף נהנה לקחת את ילדיו למשחקים.
בבוקר השבת השחורה, בשבעה באוקטובר 2023, כשהחלה המתקפה, הסתתרו צחי, גלי והילדים בממ״ד, כשצחי אוחז בחוזקה בידית הדלת. כשמחבלי חמאס הגיעו לביתם וניסו לחדור פנימה, נורתה הבת הבכורה מעיין, בת 18, דרך הדלת ונרצחה מול עיני המשפחה.
צחי נחטף מביתו לאחר שהוחזק כבן ערובה, ונלקח למנהרות האויב. הוא נרצח בשבי חמאס בידי מרצחים בני עוולה לאחר ששרד מעל 54 ימים. צחי היה בן 49 וחצי בהירצחו.
ב־27 בפברואר 2025, לאחר 510 ימים ארוכים וקשים בשבי, הסתיים המסע הקשה מנשוא של צחי ומשפחתו, עם השבת גופתו לארץ והבאתו לקבורה.
צחי יחסר מאוד בנוף הקיבוצי של נחל עוז — בפשטותו, בצניעותו, בשיח הנעים והחכם שלו, ובאירועי התרבות שבהם כה אהב להתנדב ולקחת חלק. יהי זכרו ברוך.
